קיבוץ משמרות ממוקם במרכז הארץ ליד פרדס חנה – כרכור.
בקיבוץ משמרות, לאורך השנים, שמרו על מקומו של האינדיבידואל בחברה, שברו רבים מערכי הקיבוץ המסורתי, וברחו מדוגמות אידאולוגיות ככל שניתן. מעבר ללינה משפחתית נעשה כבר בשנת 1968, כלי רכב פרטיים היו לחברים כבר בשנות השמונים, וההפרטה הגיעה למשמרות כבר בתחילת שנות התשעים. הגרעין הקשה בממסד הקיבוצי התייחס למשמרות, לעיתים, כקיבוץ שאינו קיבוץ. ואולי דווקא בזכות השילוב המיוחד בין האינדיבידואל לקולקטיב, צמחו בקיבוץ אינדיבידואלים עם זיקה לקולקטיב ומהיוצרים המשפיעים של ימינו – מאיר אריאל, שלום חנוך וחנן יובל שהחלו את דרכם בחבורת הזמר של הקיבוץ ״המשמרון״.
ביקור בקיבוץ משמרות
היום, משמרות כבר לא הקיבוץ הסורר ששבר מוסכמות, אלא, מסתבר שעם חלוף השנים, משמרות הוא הקיבוץ שרבים בתנועה הלכו בעקבותיו. כל מה שנשאר מהלינה המשותפת זה ״שם בפינה אותו ספסל״, והדשא מול חדר האוכל במשמרות הפך לאגדה, אבל ערמה של חברה כבר אין (מדהים שאריאל בן ה-19 כתב את השיר וחנוך בן ה-15 הלחין!). אפשר שעות וימים לצלול אל תוך הטקסטים המופלאים ולהתכרבל עם הלחנים המנחמים והזכרונות שצמחו במשמרות, אבל הסקירה היומית הקצרה הזו מהווה רק טעימה מהקיבוץ של היום והיוזמות הפותחות את שעריו למבקרים. ויש לא מעט מבקרים. גם כאלה המגיעים ממרחקים לסיורי זמר בשבילי הקיבוץ, וגם שכנים מפרדס חנה – כרכור שבנייניה אמנם סגרו אט אט על המרחבים הפתוחים שהקיפו פעם את הקיבוץ, אך גם הביאו לפריחה ביוזמות האינדיבידאול.
אחת מהן, מסעדה ופיצריה בכניסה למשמרות, נקראת ארול על שמו של מאיר אריאל, או לפחות שמו המרומז משירו האוטוביוגרפי. ובמקום בו עמדה פעם המזכירות של הקיבוץ, אותה מזכירות שבה המזכיר מאיר אריאל, לפי עדותו, נחל כישלון חרוץ, נמצא היום אלחנן – תרבות לחם שהצליחו להפוך את הלחם לתרבות שאותה צורכים בהתלהבות מכל הסביבה. טעימה מהמזרח אפשר להזמין ממומו כיסוני בצק.
מי שמחפש אקסטרים יכול לשכור אופנועי שטח וכביש או להצטרף לטיול שכזה עם תושב המקום אריק דטל Israel Moto Adventures. אם אתם מעדיפים סיורים רגליים וחווייתיים, חלקם באווירת דרקונים ומבוכים, אפשר להצטרף לעומר מוהאן משחקי שטח. ואם אתם רק רוצים להזיז את הגוף, אפשר להשתתף בשיעור פילאטיס ב״סטודיו שלנו״. בכניסה לקיבוץ, ליד אלחנן, תמצאו את חנות הבגדים והאקססוריז בובים.
ולבסוף, כמו ההתחלה, ולמרות שהיוצרים הגדולים כבר אינם בקיבוץ (מלבד מאיר שעל מצבתו במשמרות רשום ״ייצאתי לשאוף קצת רוח״), מגיעים יוצרים צעירים, לשאוף אולי מאותה רוח מעוררת השראה, לכתוב, להלחין, להקליט ולחלום בחדר המוסיקה הקהילתי של משמרות ובשני אולפני המוסיקה הפועלים בקיבוץ – אולפני קלמנטינה – יצירה והפקה והחדר בפרדס.
