מחלום נעורים למאפייה בקיבוץ שחייבים להכיר | לחם שחר
יש כאלה שהתגנבו למאפייה בקיבוץ לחפון חלה ויש כאלה שחלמו להקים מאפיית בוטיק משלהם. הנה לכם הסיפור של מאפיית לחם שחר בקיבוץ משמר השרון.
בבית הנעורים בקיבוץ משמר השרון שנת 94׳ , רוב החניכים שלי היו אוהדי הפועל מלבד, כמובן, זכאי שאהד את נתניה, קאופמן את בית״ר ירושלים ושחר בן ארויה שהיה שרוף על מאפיית דגנית. בימים ההם, המאפייה בקיבוץ היתה אימפריה של ממש שסיפקה לחם לכל הארץ ובכלל התהדרה בהמצאה פורצת שמרים – הלחם קל.
בימי חמישי, ריחות החלות הציפו את שבילי הקיבוץ וכמו נמלים כולנו מצאנו רגע מתאים להתגנב לפס ייצור, לחפון חלה ולהמיס בתוכה חפיסת חמאה. מיותר לציין שהחלה אף פעם לא שרדה עד הבית.
בזמן שאנחנו התגנבנו למאפייה בקיבוץ, שחר, אז, עדיין בכיתה י״ב, ניצל כל רגע לעבוד שם. כבר אז הוא ידע והצהיר בפני כל מי שרק היה מוכן להקשיב לו, שיבוא יום והוא יפתח מאפיה קטנה בתוך המאפיה הגדולה למוצרים מיוחדים. אז עוד לא קראו לזה בוטיק.
אבל… ב 96׳ המאפיה בקיבוץ משמר השרון נשרפה כליל. זה היה יום עצוב. אנשים עמדו מסביב ופשוט בכו. ולאחר כל הבלאגן החליטו בקיבוץ למכור את המותג דגנית לקיבוץ עינת ולהשכיר את המבנה למפעל אריזות פלסטיק. אבל שחר לא ויתר על החלום ולפני כמה שנים, אחרי שהתמחה באפיית לחמי מחמצת, הקים מאפיית בוטיק בשם לחם שחר ממש מול המאפיה הישנה.
היום בבוקר (אחרי שעשיתי כושר… פעמיים), כמו נמלה, התגנבתי למאפיה של שחר – אכלתי קוראסון קינמון, כריך בריאות ומקל גבינה (וגם בורקס, אבל קטן) ובעיקר שאפתי עמוק את ניחוחות הגעגוע לתקופת הנעורים ולחלומות שחלקן נעלמו, חלקן עדיין בתנור, וחלקן, כמו במקרה של שחר, הוגשמו.
כשאתם על כביש 4 לכיוון צפון, ממש אחרי צומת רופין בדרך לנחל אלכסנדר, כנסו לקיבוץ משמר השרון. שם, מאה מטר אחרי הכניסה בצד שמאל, תמצאו את המאפיה של שחר. מבטיח שגם אתם תהפכו לאוהדים.
המאפייה פתוחה בכל ימות השבוע כולל שבת. לפרטים נוספים הקליקו כאן…
